את מה משקפת האדריכלות

בזמנים קשים כלכלית מחפשים חוזי העתיד מהם היתרונות במצב זה. אם באומנות מתיחסים להפשטה של ההו – הא והיחצנות כך שהאומנות תתפנה לחיפוש והשגה של איכויות חדשות, בקולנוע נמאס מהמיין סטרים, באדריכלות מתרחשות בעולם הצהרות כוונות מכל קצוות הקשת.
מצד אחד ברוסיה במוסקבה מקימים בימים אלה קמפוס למנהל עסקים המיועד לאלפיון העליון. הקמפוס שבניתו החלה, וניתן לראות במצלמה 24 שעות מה קורה באתר, מקים פרויקט אדריכלי שעורר את כל קריאות המחאה שלי.
זהו מבנה כוחני, ברוטאליסטי אבסורדי שאינו מתייחס לצד האנושי של האדם. כאילו לקח פסל אלמנטים (בקנה מידה גדול) כמו צינורות ארוכים צמיג עגול וכו, ראו בתמונה שבאה עם הכתבה בעיתון הארץ, וניסה ליצור קומפוזיציה המזכירה לי את ימי מוסקבה העליזים, את המבנים שאז קראו להם "מודרניים" כי שקפו כביכול את השיוויון והסוציאליזם, אך בפועל הם שיקפו שילטון כוחני ולדעתי לא אנושי. האדם הפרטי הלך לאיבוד בו.

 

 

במקום אחר בעולם במעוז הקפיטאליזם  בארה"ב וגם באירופה התפתח הסגנון האינדיוידואליסטי כמושא להערצה. כל אדריכל – שראה את עצמו כפסל, נסחף והמציא את הגלגל. צורות אמורפיות, רגשניות, מפגשים פרטיים של חללים, חומרים וכו, כיסו את העולם כקוריוז מקומי. מודה אני שבמגורי בקליפורניה, נסחפתי בתחילה אחרי היכולות, הרעיונות, השחרור מהקונבנציה. אלה היו היתרונות של הז'אנר החדש. חלק מהמבנים שירת את העיר והסביבה כמו בבילבאו בצפון ספרד. מבנים רבים אחרים, סתם התחפשו לאייקון.

 

 

 

מבנה של קלטראווה במילווקי בעיני שבר את המיתוס. זוהי תוספת של מבנה למוזיאון לאומנות מודרנית שעל גגו כנפיים הידראוליות. כל יום בשעה 12 מתרוממות הכנפיים לחמש דקות, ואז הבנין נראה כמו ציפור, ואז הן יורדות ונחות עד ליום הבא. בשביל מה? ענה לנו האדריכל המקומי שעבר עם קלטראווה על הבנין, כדי ליצור גימיק. דרך אגב, הגימיק עלה 60 מליון דולר.

    

 

 

 

 

בעיני זו בושה לאדריכלות. למרות שהמבנה הוביל תיירים לעיר, וזו היתה המטרה של פרנסיה, בעיני זו זילות של המקצוע. עד כמה נמוך אפשר לרדת. יש פתרונות אחרים מועילים יותר לציבור בכסף הזה.

 

 

 

בסיאטל, בניסוי שעורך אדריכל מקומי, הוא הקים דוכן בשוק המקומי והנגיש אותו להמונים. עצה אדריכלית ב 5 סנט.
http://www.architecture5cents.com/Architecture5cents/Welcome.html
http://residentialarchitect.com/industry-news.asp?sectionID=275&articleID=873144
הרצון להתחבר לאנשים, ובמיוחד לכאלה שאין ידם משגת לשלם לאדריכלים, מקרב את המקצוע לאלה שהממון אינו מצוי בכיסם. רעיון בהחלט מקורי, התוצאות אינן ברורות. אם הוא יצליח, זה חלק מהחינוך שהציבור חסר בו. הסכנה כמובן גם כאן בזילות. נחיה ונראה.

 

האדריכלות משקפת את האנסמבל של הון, שלטון, אופנה, צרכים ופוליטיקה – בקיצור את התרבות. האדריכלות שואלת שאלות ואם היא מצליחה, גם נותנת תשובות. ואם היא מצליחה במיוחד התשובות מקרינות עדינות, טוב לב, פתיחות ורגש מתובלות בניצוץ של יצירת אומנות התורמת לשאר רוח ותובנות בעולם.
 
 

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  ביום 19 בפברואר 2009 בשעה 8:58

    זילות של המקצוע
    בהחלט, כבר עשר, חמש עשרה שנה
    הרבה הרבה בעיות בכיוונים שהאדריכלות הולכת אליהם, ועדיין, פה ושם אפשר למצוא דברים טובים
    הפיסקה האחרונה שלך אופטימית, יפה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: