בניה: ירוקה, בת קימא, חכמה, אולי עכשוית, ובעצם היסטורית וכיצד מישמים את עקרונותיה.

בניה ירוקה, בת קימא, חכמה וכו.

 
בניה חכמה בעיני היא לא רק מערכות מידע ומולטי מדיה המפעילות את הבנין אלא, כפי שהמילים מבטאות בפשטות: בלי שטויות, בלי בזבוז מיותר ומתוך  חתירה למטרה מסוימת שיכולה להיות אומנותית, ו-או פונקציונאלית ו-או ירוקה ו-או עם ערך מוסף ו-או תורמת לציבור ולחויה.
הרבה רעש תקשורתי יש מסביב לבניה הירוקה. אל גור קנה את עולמו כאשר הצליח לחדור לתקשורת ולהשפיע על כל העולם לשנות סדרי עדיפויות בהתנהלותו. התובנות לפגיעה בכדור הארץ הן בנות כ 40 שנה, זה הזמן שלקח לשנות את דעת הקהל העולמית ולהפנים שחייבים לתת כתף לשמירה על כדור הארץ לדורות הבאים.
הנושאים על הפרק הם: אנרגיה, התחממות כדור הארץ, מים, חומרים, בריאות, זיהום אויר מים וקרקע, מיחזור, איכות סביבה, שינוע  ולסיכום: אנחנו מחויבים לטפל בצריכה שלנו ולא להעביר את הבעיות לדורות הבאים.
בנושאים האקלימיים ובזבוזי האנרגיה:
פעם, פעם, קראו להתייעלות בניה אקלימית. עקרונות המבנים הירוקים הזוכים במירב הנקודות בשיטת LEEDS  בעצם אינם חדשים. בארצינו הקטנטונת, כשלא היה כסף מיותר לבזבז, וכאשר מיזוג האויר נחשב כמותרות. המבנים תוכננו לפי אותם העקרונות עליהם מדברים כיום.
העקרונות כוללים מצד אחד הבנה והכוונה של קרני השמש, הרוחות, האויר החם והקר, כך שיחממו בחורף ולא בקיץ. מצד שני ניצול אנרגיות שאינן מתכלות כמו שמש רוח ומים, לצורך תפעול הבנין עם טכנולוגיות שהולכות ומשתכללות.
הצללות מכוונות לפי זוית השמש, בין אם הן קבועות (ברוב במקרים) או אם הן משתנות לפי זוית קרני השמש, או כמו במבנים חכמים יותר, למשל מבנה בלוס אנג'לס שתכנן אדריכל תום מיין מחברת מורפוסיס שבכל חלונותיו חישן הסוגר או פותח אלמנט הצללה מפח מחורר,  או משטחים מחזירי קרנים הנמצאים על הבנין ומסתובבים ועוקבים אחרי השמש והקרינה, במקרה זה לקליטת האנרגיה ולניצולה לתפעול מערכות הבנין.

 

 

 

 

 ההתמודדות עקב היתרונות האדריכליים של מעטפות בנין שקופות אל מול שינויי מזג אוויר, זוהי מטרה ראויה לחיפוש פתרונות חכמים. חומרים מתוחכמים, ריקוד עם קרני השמש,  שכבתיות של הפילטר הבנוי המהווה את הקיר החיצוני של הבנין, והתוצאות מרתקות.
בארצות הקרות התפתחה טכניקה של מעטפת כפולה לקיר החיצוני. ישנה כאן הפרדה בין האיטום לחלל הפנימי לבין ניהול האויר וקרני השמש בשתי מערכות נפרדות. לדוגמה מבנה של נוקיה בהלסינקי  ולעומתו המבנה הזוכה בפרס הראשון של מוזיאון אם אל פאחם בתכנון אדריכל אמנון בר און וXXXX . בהלסינקי שכבת האויר שהיא כסנדויץ התורם גם לבידוד הטרמי בעוד שבאקלים ים תיכוני, צריך האוויר לנפנף את החום והקרינה והשימוש במשרבייה, נותן את התשובה.

 

 

 

 מוזיאון אם אל פאחם

אמנון בר אור ליאור ציונוב ליאור ויטקון

 

 

לשאלה הכלכלית ולעלויות של מעטפת כפולה, עונים המומחים שעלות בנין לא מחשבים ביום סיום הבניה אלא במשך של 20-25 שנה שזה מחזור החיים של בנין עד לשיפוצו, ובתחשיב זה מקבלים החזר כספי משמעותי.

דוגמה נוספת מפינלנד:

 

 

משרביה מתכת גם בסין בבניה מודרנית ליד שנחאי

 

 

 

 

חומרים, מוצרים תהליכים וטכנולוגיות:
הבניה הירוקה מכוונת את הצריכה למטרות חיוביות. תחרות שהתפתחה בין היצרנים והספקים של חומרים ומוצרים בעלי תו ירוק, הורידה את המחירים באופן משמעותי. בארה"ב כיום ההבדלים בין אפס ל 4%. מספרים אלה הם בהחלט ברי תחרות על ליבם של המממנים. כאן נמצא אחד המוקשים שהוא בלבול ואחיזת עיניים. מה עומד בדרישות הירוקות ומה מבלבל או מטעה. חומ גלם ירוק המודבק בדבק שאינו ירוק, מוצר ירוק שמשנעים מקצה העולם וכן הלאה, הרגולציה בחיתוליה בנושאים אלה.
 
מיחזור מים, פסולת קרקע ותשתיות.
המיחזור כיום מוצנע בתשתיות מתחת לקרקע או בתוך הקירות.  ובעצם, למה מסתירים. אם המיכלים והצינורות יהיו חלק מהבנין ומעיצובו, אולי ניתן לחסוך עלויות ולהקל על התחזוקה. רעיון זה שהקצין  במוזיאון פומפידו שיצרו האדריכלים רוג'רס וופסטר, לא תפס. הבנין על כל מערכותיו הוא כמו אורגניזם חי ומתקתק. גם אנחנו מתלבשים, חלק חושפים וחלק מסתירים והיחס ביניהם הוא חלק מהמסתוריות והאטרקטיביות של הבנין.
בעבר ניסו להראות את הקולטנים של דודי השמש, מיכלי המים היו שתולים כקופסאות הזויות מעל מבני המגורים, יש שיפורים במראה המבנים, אך עדיין הקונספציה של קולטנים על הגג קימת וחייבת להשתנות ולהשתלב במבנה באופן אינטגראלי, כחלק מהחזית, כחלק מההצללות וכד.
סינון המים, ניצול הפסולת המוצקה ליצירת אנרגיה, אגירת מים  ברמת בנין או ברמת שכונה, הם חלק מהמערכות שניתן לשלב בתכנון שכונה, עיר, איזור. דוגמה לבריכת אגירה בתוך בנין בדלפט בהולנד.

 

 

 

 

מיחזור קרקע, ניצול מקום קיים על ידי שינוי ייעודו או הגדלתו, הם קריטרינים מאוד משמעותיים בקבלת ניקוד LEED. בהריסת בנין קיים הבזבוז אדיר לכןהמגמה המתאימה לערים במיוחד תופשת תאוצה.
שינוע אנשים תשתיות ומוצרים
זה הסוד בתכנון השכונה והעיר. מינימום שינוע של מזון, מוצרי צריכה, עובדים, ומבקרים  . מכאן נובעת הגישה של התחבורה הציבורית והסעות ההמונים, הליכה ברגל (בנוסף לבריאות) ציפוף מרכזי ערים, תשתיות מרוכזות וצנרות קצרות יותר. זו גישה ירוקה לגמרי, אך מה יקרה לאיזורים הכפריים. היכן תהיה טוסקנה ומה יקרה לגליל. גם כאן אי אפשר לדעתי להיות פנטיים. צריך איזון. העגבניה שאני אוכלת, אני מעדיפה שתגדל בקרקע טבעית, בשמש טבעית, ולזה צריך מקום נרחב ואויר נקי, העגבניה יכולה לגדול רק מחוץ לעיר.
ריכוז תשתיות, חסכון בדלק, הפחתת גזי החממה, זו מטרה ראויה, כך גם שמירת המרחבים, השטחים החקלאיים, ומכאן השאלה עד כמה אפשר ו-או ראוי ו-או סביר לצופף בניה. שנחאי מצטופפת, האויר מזוהם כך שלא ניתן לראות את קצה המגדלים בקו הרקיע, מי רוצה שם לגדל עגבניות?

 

השאלה האם עיר אשר גדלה ללא גבול כמו למשל שנחאי, בנקוק, לוס אנג'לס,  מהו הפתרון אליו צריכים לחתור אדריכליה. אולי לחלק אותה לרובעים וליצור ערים קטנות בתוכה, ו-או ליצור רשת מסיבית של תחבורה ציבורית, ו-או להשאיר איים של שטח פתוח, ואם כן באיזה אחוז ירוק ובאיזה בנוי.
פורטלנד באורגון היתה בין הערים הראשונות שעשתה מהפכה ושמה את התחבורה הציבורית כמטרה מובילה בפיתוח העיר. יחד עם זה שמרה העיר על פרופורציה בפיתוחה. לעומת זאת המגדלים ברוטשילד בתל אביב – זה אכן ציפוף יחד עם פגיעה במרקם, באיכויות של השדרה ובשלמות של ההסטוריה והחוויה של מקום מיוחד. חיוניות שהושגה על ידי הציפוף של המגדלים מזכירה לי אשה העונדת יותר מדי תכשיטים, כל אחד בנפרד, יש לו זכות  קיום, אבל ביחד,  צורמת לי התוצאה. את החיוניות במסחר, ניתון להשיג על ידי תוכן כמו למשל בנמל תל אביב, שם יצרו יש מאין.
העיר והשכונה זו ההתחלה של הרעיון הירוק אני רק מקווה שמרוב ציפוף לא נשכח את האיכות.