פגשתי בנסיעותי קולגה, השיחה קלחה על עיצוב עירוני, מגדלים ומקומות מעוררי השראה

פגשתי בנסיעותיי קולגה, חבר אדריכל, אחד ממתכנני המגדלים בתל אביב, והשיחה התגלגלה בנחת, על נושאים שונים. שני אדריכלים, שנים רבות בארנה התל אביבית, כל אחד מזווית ראיה שונה וכל אחד דרך פרויקטים שונים, רקע מקצועי שונה, ומבטים היסטוריים אישיים וציבוריים מרתקים על הנעשה בעיר הגדולה במדינתנו.

בנושא בניה גבוהה מתקיימים סימפוזיונים בכל העולם מזה שנים.
עירוניות, ציפוף, מניעת SPRAWL, מיקסום רווחים נדל"ניים, הכל מוביל בכל העולם לבניית מגדלים. המגדלים הם למגורים, למשרדים, ולשטח ירוק בגבהים, כי אין קרקע ומפני שעיר צפופה היא יעילה בתשתיותיה ומחירי הנדל"ן המאמירים, מרצים את כלכלניה. הרי יש האומרים שהצלחה של עיר נמדדת בעליית ערך הנדל"ן של תושביה.

עיר גלובלית מתאפיינת בריבוי ובמגוון של מקומות. החל משימור ההיסטוריה של העיר, דרך מקומות שהידרדרו, מקומות החיים נפלא כיום וליבם דופק, מסות של מגורים, מסות של ורידי תנועה מוטורית פרטית וציבורית, ואופניים, ובתוך כל אלה, עורקים ירוקים מקומות של אתנחתא ושאיפת אויר (נקי יותר או פחות).

צמחו מבני הציבור והתרבות בעיר. טיפין טיפין משתלבים מבני תרבות במרקם העירוני. עיתים מחוברים לאתנחתאות כמו העירייה וככר רבין המתחברים לשדרות ולאבן גבירול, ולעיתים לא מחוברים לכלום כמו תחנת הרכבת בארלוזורוב. את הככר בהיכל התרבות בונים ומחברם לעיר, לעומתה הנמל בתל אביב הוא יחידה עצמאית בפני עצמה שעדיין מנותקת מהרחובות הקטנים שלידה. הסיבות הפרקטיות של תשלום עבור חניה, נהפכו לשיקול אורבני. תהליך עירוני שמטרתו ליצור שילובי מרקמים, ארוך ביותר ולוקח עשור במקרה הטוב.

כאשר מדברים על מרקמים עירוניים, ניתן להגדיר בבירור כל איזור על מאפייניו. בקונטקסט כזה נשאלת השאלה מהם המגדלים, האם הם מרקם חדש, האם זו אתנחתא ויזואלית או הפרעה לנוף, האם זהו דגש בעיצוב עירוני? האם מעצבים מסה כמו כל עיצוב תלת מימדי: יש נמוך יש שטוח, יש ארוך, ויש מפותל, מתחבר או מנותק. או שביטויים אלה השאולים מעולם הפיסי אינם רלוונטיים כאן. בנין גבוה איננו בגובה העיניים, לכן ההתייחסות שונה. הוא משפיע על חיי הסובבים אותו מקרוב ומרחוק, ומשפיע לא רק על תושביו.

היום בתל אביב בעיקר מפוזרים המגדלים במקומות שונים בהם הצליחו יזמים לקבל מגרשים מספיק גדולים, וקיבלו בונוס של אחוזי בניה הנובעים מגודל המגרש. ככל שהמגרש גדול כך ניתן לקבל יותר אחוזי בניה. והרי זו החלטה שרירותית טכנית! ישבה מועצת העיר ומהנדס העיר התורן, לפני למעלה מעשור שנים בעירית תל אביב וקיבלו החלטה בנושא. האם כך יוצרים מקומות אטרקטיביים, אולי כן, אולי המסה הכמות, האנשים, המרוכזים בצפיפות הם הגורמים ליצירת מקום חי.

תוצאה שונה לחלוטין ישנה כבר היום ברובע המגדלים. איזור זה שנקרא גם בעבר תל אביב 2000, היה בתול, וכך יכלו פרנסי העיר ישר לבנות את המגדלים האחד ליד השני. ליד זו לא מילה. הם נראים כפי שמקשטים צלחת במסעדת שף הרוצה להרשים את אורחיו: על הצלחת שמו מספר צורות, קצת צבעים, ניסו לשים מרקמים כך שכל מגדל רוצה לומר ראו אותי, אני כאן , אך בעצם מרוב עצים לא רואים את היער.
מנה המגבבת יותר מדי צורות וטעמים היא בהחלט הצדקה לקחת מחיר גבוה, אך האם הטעם הלך לאיבוד, או שמה כל מרכיב מעצים את שכניו לצלחת?
אין שונה איזור זה מניו יורק, שנחאי או כל עיר צפופה אחרת. ואם חושבים קצת קדימה, הרי כל הערים שועטות בדהרה לקראת הציפוף האולטימטיבי. “The more the Merrier” ומה יהיה אחר כך? אנו דואגים לדורות הבאים? היכן האיזון בין ציפוף, איכות חיים, והמשך פיתוח הציביליזציה, גם כיום וגם בעתיד.

ולסיכום:
פיזור מגדלים, ריכוז מגדלים, או אולי בלי מגדלים, מה יש.. מה רע בפריז או ברומא, אולי כמו בלב העיר או בלונדון, הוסיפו 2-4 קומות לכל המבנים באיזורים מסוימים, או אולי בעתיד נבנה בים או בחלל.
עכשיו הגענו סוף סוף לשאלה איזו עיר אנו רוצים שתהיה לנו. ננסה לנטרל לכמה דקות את מיקסום הרווחים, את השיטות הטכנוקראטיות לתכנון, את רצון ראשי הערים להשאיר את חותמם על צורת העיר, וננסה להתמקד במה טוב לנו, תושבי העיר, תושבי הפריפריה העובדים בעיר, וזאת עם ראיה לעתיד.

ובכן קודם כל נסתכל על קנה המידה הנקלט בעיני הולך הרגל בעיר. יצירת מקום, פשוט מקום שטוב לנו להיות בו. זה כל מה שאנחנו רוצים. בהמשך נחפש רצף של מקומות. כשאנו עוברים ממקום למקום, נשמח אם לא יהיה נתק ביניהם. בקנה מידה קצת יותר גדול, יצירת שכונות, והן כבר מתחברות ליצירת העיר. כל שכונה וייחודה, רצוי שונה מחברתה שלידה. ושוב בהשוואה למנה במסעדה, מי רוצה לאכול מהצלחת שלש פעמים אותו הדבר. ניקח את העיר, כיום כל עיר מנסה למצב את עצמה, למשל חולון עיר הילדים והתרבות, בת ים מחפשת את המרחבים הציבוריים, ירושלים הולכת לאיבוד בחיפושיה, וערי הפריפריה סתם מנסות לחיות.

היחידה הבסיסית של המקום היא כשאנחנו הולכים בעיר, או יושבים בבית קפה, או יורדים מדירתינו לרחוב, אנחנו מחפשים השראה, נעימות, רוגע, לפגוש אנשים ושיהיה לנו נוח וזמין כל השירותים שהעיר נותנת. נוח, אך שלא יפריע לנו. כך זה קיים בעיר הלבנה.

איך מחברים מגדלים ל"מקומות"? המגדל אמור להיות חלק מהעיר. מרגלותיו אמורים לתנות אהבים עם רחובותיה. אם ניקח את מגדלי אקירוב למשל, מגדלים שלטעמי מעוצבים בטוב טעם, אלא שהם מנותקים ויותר מכך, ממש מתנכרים לעיר. לגרים במרומים יתרונות של נוף ואויר פנ
טסטיים, אם ישכילו ברשויות המקומיות לדרוש חיבור אל חוזר של לפחות 3-5 מקומות הקרקע אל הרחובות, הסמטאות וליצור מקומות שאנשים יאהבו, מה טוב. מה קורה ששותלים מגדל ברחוב סוטין, אדריכל טוב ככול שיהיה, אינו יכול לשנות את הסביבה, ואיך ניתן להתחבר אליה ןלהתחשב בקיים? לעומת זאת מגדל היושב על רחוב מסחרי רחב כמו אבן גבירול, אין בעיה לדעתי שמרגלות הבנין הגבוה יזרמו ויתחברו עם דופק החיים ברחוב.

בניו יורק כבר השכילו לפני עשרות שנים וקבעו בחתימתם את ציבוריותם של מרגלות הבינינים. מה הבעיה לבנות עוד 5 קומות לגובה, אך לתת לתושבי העיר 5 קומות היוצרות מקומות לאנשים והן הסוד של איכות החיים בעיר.

אינני יכולה שלא להיזכר בתערוכתו של דני קראוון "מקום" שהוצגה במוזיאון תל אביב לפי להערכתי קרוב ל 20 שנה. בעיני התערוכה עשתה פראפראזה על מהותו של "המקום". ייחודיות, גיוון, חיבור, בין חומרים, רעיונות, חוויות, הפתעות והתוצאה – היה כף לחוות את המיצג.

מקום יכול להיות עם משמעות למי שנמצא בו או למי שחולף בתוכו או על ידו, ויכול להיות סתם מסגרת פיסית מריצוף, או אספלט, או קירות, או צמחיה או טבע מתוקתק או טבעי.
מקום יכול להשפיע ולגרום לחוויה עמוקה לצופה או למשתמש בו. איכויותיהם של המקומות הקדושים היא מלכתחילה אמורה להית מיסטית לחווים אותה.
ואם נחפש קווי דמיון לחוויה אומנותית, זהו זה, אין הבדל.
כמה פעמים הגעתם למקום שגרם לכם התרגשות, לחץ דמכם הואץ, נשימתכם נעתקה וכל מה שרציתם היה שקט מסביב כדי לחוות את החוויה או להיפך כל מה שרציתם היה לראות את דופק החיים במלוא עוצמתו. לא תמיד ברור מה השפיע על החוויה. האם הויזואליה, או אולי הנדירות, או אולי הייחודיות, או האנסמבל, העומק, הרב שכבתיות והגירויים השונים שהיצירה גורמת לכם? הציפיות האישיות והדיאלוג עם עצמכם.
יצירה אומנותית לוקח זמן לספוג. אם מפנים מקום וזמן אישי פנימי בתוככם, החוויות העירוניות המשתנות בכל שניה יכולות להרקיע שחקים במובן זה.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 8 ביוני 2009 בשעה 16:27

    אפשר גם הפוך,
    במקום לנתח מעשים כדי לשפוט אותם, אפשר לראות מי עושה את הדברים ואז ברור כבר השיפוט.

    כאילו,
    נגיד שאת הולכת לשוק במדינה זרה, ורואה שלושה דוכנים (בסטות בלע"ז) שמוכרים בהם פטריות.
    עכשיו איך תדעי אלו הם פטריות מאכל ואלו לא?

    אפשר לנסות להגדיר את הפטריות לפי הספר. מסובך, כי לא תמיד המגדיר בסביבה.
    אפשר לנסות לדובב את המכרים… אבל שפה זרה וכל זה…

    הדרך הכי הפשוטה היא, לראות מה עוד מוכרים בדוכן מלבד הפטריות.

    בדוכן הראשון את רואה שמוכרים סבונים ומשחות שונות.
    בדוכן השני את רואה שמוכרים ליד הפטריות הנוצצות כל מיני קישוטים מעץ צבוע.
    בדכן השלישי את רואה שמוכרים ליד הפטריות גם חסה ובצל…

    מאיזה דוכן תקני את הפטריות למרק?

  • שרון רז  ביום 9 ביוני 2009 בשעה 8:44

    "ננסה לנטרל לכמה דקות את מיקסום הרווחים, את השיטות הטכנוקראטיות לתכנון, את רצון ראשי הערים להשאיר את חותמם על צורת העיר, וננסה להתמקד במה טוב לנו, תושבי העיר, תושבי הפריפריה העובדים בעיר, וזאת עם ראיה לעתיד."
    הלואי
    הרי השרירותיות, מיקסום הרווחים, בצע הכסף, הכוח והשליטה הם אלו שמשאירים את חותמם, לא אנחנו, לא רצונותינו, לא רווחתינו ולא ההיגיון

  • יעל  ביום 4 ביולי 2009 בשעה 10:34

    מסכימה עם שתי התגובות שלפני
    מצאה חן בעיני במיוחד הדוגמה של הפטריות…
    אני כאן כדי לנסות לשנות להאיר ולשפר
    וזאת על ידי שיחה פתוחה בנושאים אלה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: