Category Archives: אדריכלות בארץ

פגשתי בנסיעותי קולגה, השיחה קלחה על עיצוב עירוני, מגדלים ומקומות מעוררי השראה

פגשתי בנסיעותיי קולגה, חבר אדריכל, אחד ממתכנני המגדלים בתל אביב, והשיחה התגלגלה בנחת, על נושאים שונים. שני אדריכלים, שנים רבות בארנה התל אביבית, כל אחד מזווית ראיה שונה וכל אחד דרך פרויקטים שונים, רקע מקצועי שונה, ומבטים היסטוריים אישיים וציבוריים מרתקים על הנעשה בעיר הגדולה במדינתנו.

בנושא בניה גבוהה מתקיימים סימפוזיונים בכל העולם מזה שנים.
עירוניות, ציפוף, מניעת SPRAWL, מיקסום רווחים נדל"ניים, הכל מוביל בכל העולם לבניית מגדלים. המגדלים הם למגורים, למשרדים, ולשטח ירוק בגבהים, כי אין קרקע ומפני שעיר צפופה היא יעילה בתשתיותיה ומחירי הנדל"ן המאמירים, מרצים את כלכלניה. הרי יש האומרים שהצלחה של עיר נמדדת בעליית ערך הנדל"ן של תושביה.

עיר גלובלית מתאפיינת בריבוי ובמגוון של מקומות. החל משימור ההיסטוריה של העיר, דרך מקומות שהידרדרו, מקומות החיים נפלא כיום וליבם דופק, מסות של מגורים, מסות של ורידי תנועה מוטורית פרטית וציבורית, ואופניים, ובתוך כל אלה, עורקים ירוקים מקומות של אתנחתא ושאיפת אויר (נקי יותר או פחות).

צמחו מבני הציבור והתרבות בעיר. טיפין טיפין משתלבים מבני תרבות במרקם העירוני. עיתים מחוברים לאתנחתאות כמו העירייה וככר רבין המתחברים לשדרות ולאבן גבירול, ולעיתים לא מחוברים לכלום כמו תחנת הרכבת בארלוזורוב. את הככר בהיכל התרבות בונים ומחברם לעיר, לעומתה הנמל בתל אביב הוא יחידה עצמאית בפני עצמה שעדיין מנותקת מהרחובות הקטנים שלידה. הסיבות הפרקטיות של תשלום עבור חניה, נהפכו לשיקול אורבני. תהליך עירוני שמטרתו ליצור שילובי מרקמים, ארוך ביותר ולוקח עשור במקרה הטוב.

כאשר מדברים על מרקמים עירוניים, ניתן להגדיר בבירור כל איזור על מאפייניו. בקונטקסט כזה נשאלת השאלה מהם המגדלים, האם הם מרקם חדש, האם זו אתנחתא ויזואלית או הפרעה לנוף, האם זהו דגש בעיצוב עירוני? האם מעצבים מסה כמו כל עיצוב תלת מימדי: יש נמוך יש שטוח, יש ארוך, ויש מפותל, מתחבר או מנותק. או שביטויים אלה השאולים מעולם הפיסי אינם רלוונטיים כאן. בנין גבוה איננו בגובה העיניים, לכן ההתייחסות שונה. הוא משפיע על חיי הסובבים אותו מקרוב ומרחוק, ומשפיע לא רק על תושביו.

היום בתל אביב בעיקר מפוזרים המגדלים במקומות שונים בהם הצליחו יזמים לקבל מגרשים מספיק גדולים, וקיבלו בונוס של אחוזי בניה הנובעים מגודל המגרש. ככל שהמגרש גדול כך ניתן לקבל יותר אחוזי בניה. והרי זו החלטה שרירותית טכנית! ישבה מועצת העיר ומהנדס העיר התורן, לפני למעלה מעשור שנים בעירית תל אביב וקיבלו החלטה בנושא. האם כך יוצרים מקומות אטרקטיביים, אולי כן, אולי המסה הכמות, האנשים, המרוכזים בצפיפות הם הגורמים ליצירת מקום חי.

תוצאה שונה לחלוטין ישנה כבר היום ברובע המגדלים. איזור זה שנקרא גם בעבר תל אביב 2000, היה בתול, וכך יכלו פרנסי העיר ישר לבנות את המגדלים האחד ליד השני. ליד זו לא מילה. הם נראים כפי שמקשטים צלחת במסעדת שף הרוצה להרשים את אורחיו: על הצלחת שמו מספר צורות, קצת צבעים, ניסו לשים מרקמים כך שכל מגדל רוצה לומר ראו אותי, אני כאן , אך בעצם מרוב עצים לא רואים את היער.
מנה המגבבת יותר מדי צורות וטעמים היא בהחלט הצדקה לקחת מחיר גבוה, אך האם הטעם הלך לאיבוד, או שמה כל מרכיב מעצים את שכניו לצלחת?
אין שונה איזור זה מניו יורק, שנחאי או כל עיר צפופה אחרת. ואם חושבים קצת קדימה, הרי כל הערים שועטות בדהרה לקראת הציפוף האולטימטיבי. “The more the Merrier” ומה יהיה אחר כך? אנו דואגים לדורות הבאים? היכן האיזון בין ציפוף, איכות חיים, והמשך פיתוח הציביליזציה, גם כיום וגם בעתיד.

ולסיכום:
פיזור מגדלים, ריכוז מגדלים, או אולי בלי מגדלים, מה יש.. מה רע בפריז או ברומא, אולי כמו בלב העיר או בלונדון, הוסיפו 2-4 קומות לכל המבנים באיזורים מסוימים, או אולי בעתיד נבנה בים או בחלל.
עכשיו הגענו סוף סוף לשאלה איזו עיר אנו רוצים שתהיה לנו. ננסה לנטרל לכמה דקות את מיקסום הרווחים, את השיטות הטכנוקראטיות לתכנון, את רצון ראשי הערים להשאיר את חותמם על צורת העיר, וננסה להתמקד במה טוב לנו, תושבי העיר, תושבי הפריפריה העובדים בעיר, וזאת עם ראיה לעתיד.

ובכן קודם כל נסתכל על קנה המידה הנקלט בעיני הולך הרגל בעיר. יצירת מקום, פשוט מקום שטוב לנו להיות בו. זה כל מה שאנחנו רוצים. בהמשך נחפש רצף של מקומות. כשאנו עוברים ממקום למקום, נשמח אם לא יהיה נתק ביניהם. בקנה מידה קצת יותר גדול, יצירת שכונות, והן כבר מתחברות ליצירת העיר. כל שכונה וייחודה, רצוי שונה מחברתה שלידה. ושוב בהשוואה למנה במסעדה, מי רוצה לאכול מהצלחת שלש פעמים אותו הדבר. ניקח את העיר, כיום כל עיר מנסה למצב את עצמה, למשל חולון עיר הילדים והתרבות, בת ים מחפשת את המרחבים הציבוריים, ירושלים הולכת לאיבוד בחיפושיה, וערי הפריפריה סתם מנסות לחיות.

היחידה הבסיסית של המקום היא כשאנחנו הולכים בעיר, או יושבים בבית קפה, או יורדים מדירתינו לרחוב, אנחנו מחפשים השראה, נעימות, רוגע, לפגוש אנשים ושיהיה לנו נוח וזמין כל השירותים שהעיר נותנת. נוח, אך שלא יפריע לנו. כך זה קיים בעיר הלבנה.

איך מחברים מגדלים ל"מקומות"? המגדל אמור להיות חלק מהעיר. מרגלותיו אמורים לתנות אהבים עם רחובותיה. אם ניקח את מגדלי אקירוב למשל, מגדלים שלטעמי מעוצבים בטוב טעם, אלא שהם מנותקים ויותר מכך, ממש מתנכרים לעיר. לגרים במרומים יתרונות של נוף ואויר פנ
טסטיים, אם ישכילו ברשויות המקומיות לדרוש חיבור אל חוזר של לפחות 3-5 מקומות הקרקע אל הרחובות, הסמטאות וליצור מקומות שאנשים יאהבו, מה טוב. מה קורה ששותלים מגדל ברחוב סוטין, אדריכל טוב ככול שיהיה, אינו יכול לשנות את הסביבה, ואיך ניתן להתחבר אליה ןלהתחשב בקיים? לעומת זאת מגדל היושב על רחוב מסחרי רחב כמו אבן גבירול, אין בעיה לדעתי שמרגלות הבנין הגבוה יזרמו ויתחברו עם דופק החיים ברחוב.

בניו יורק כבר השכילו לפני עשרות שנים וקבעו בחתימתם את ציבוריותם של מרגלות הבינינים. מה הבעיה לבנות עוד 5 קומות לגובה, אך לתת לתושבי העיר 5 קומות היוצרות מקומות לאנשים והן הסוד של איכות החיים בעיר.

אינני יכולה שלא להיזכר בתערוכתו של דני קראוון "מקום" שהוצגה במוזיאון תל אביב לפי להערכתי קרוב ל 20 שנה. בעיני התערוכה עשתה פראפראזה על מהותו של "המקום". ייחודיות, גיוון, חיבור, בין חומרים, רעיונות, חוויות, הפתעות והתוצאה – היה כף לחוות את המיצג.

מקום יכול להיות עם משמעות למי שנמצא בו או למי שחולף בתוכו או על ידו, ויכול להיות סתם מסגרת פיסית מריצוף, או אספלט, או קירות, או צמחיה או טבע מתוקתק או טבעי.
מקום יכול להשפיע ולגרום לחוויה עמוקה לצופה או למשתמש בו. איכויותיהם של המקומות הקדושים היא מלכתחילה אמורה להית מיסטית לחווים אותה.
ואם נחפש קווי דמיון לחוויה אומנותית, זהו זה, אין הבדל.
כמה פעמים הגעתם למקום שגרם לכם התרגשות, לחץ דמכם הואץ, נשימתכם נעתקה וכל מה שרציתם היה שקט מסביב כדי לחוות את החוויה או להיפך כל מה שרציתם היה לראות את דופק החיים במלוא עוצמתו. לא תמיד ברור מה השפיע על החוויה. האם הויזואליה, או אולי הנדירות, או אולי הייחודיות, או האנסמבל, העומק, הרב שכבתיות והגירויים השונים שהיצירה גורמת לכם? הציפיות האישיות והדיאלוג עם עצמכם.
יצירה אומנותית לוקח זמן לספוג. אם מפנים מקום וזמן אישי פנימי בתוככם, החוויות העירוניות המשתנות בכל שניה יכולות להרקיע שחקים במובן זה.

מודעות פרסומת

אדריכלות "פתוחה סגורה"

אדריכלות "פתוחה סגורה"
החיים זו דינמיקה אינסופית תוך השתנות מתמדת הן פנימית אישית והן של הסביבה החיצונית. הסביבה מורכבת מאלמנטים פיסיים קבועים או ניידים ומאנשים שהשינוי הרציף הוא חלק ממהותם.
מנסה אני לומר שהארכיקטורה משקפת את החיים המשתנים ברצף. היא אמורה להכיל את כל האופציות לשינוי, שהוא גם פיסי וגם מחשבתי. בנין העומד בדד, ואינו מחובר לסביבתו, אינו מיצר דיאלוג עם המקום, האקלים, התנועה וכו, הוא כמו קישוט שמרוצה מעצמו. טוב לו עם עצמו ואין הוא תורם לאחרים. ייתכן והוא אסתטי,  עדיין אין הוא בעיני משמעותי מספיק. אסתטיקה קלה להשגה. זהו תחום שנפרש מאופנה, צורפות, פורטרטים, תעשיה, וההנאה והתרומה רגעיים, ונשכחים היום כי מחר יהיה משהו חדש.
בנין המחובר לסביבתו, משוחח איתה בשעות שונות, מושפע אחרת מעונות השנה, נתפש שונה בעיני אנשים שונים, מעורר מחשבות בשכבות עבות או דקות, אטומות או שקופות, ומשפיע על האדם הצופה  והחווה , כן נוצרת אומנות/אדריכלות משמעותיים בעיני.
 
עומק ושכבתיות בתפישה, פתוחים לאינטרפטציות משתנות. מה שיוצר אותם זו ארכיטקטורה "פתוחה". פתוחה לפרשנות אישית, להמשכיות מגוונת,  להשפעות קלות או משמעויות, זו יצירה יש מאין.
חד מימדיות בפרשנות, שעמום, ללא תרומה אישית לאדם ותרומה ציבורית לסביבה, זו איננה ארכיטקטורה בעיני.
 
 

נשים אדריכליות או אדריכלות נשית

האם יש הבדל בין אדריכלות נשית או גברית   ?האם יש הבדל בן אומנות נשית או גברית?
האם יש הבדל הין יצירה טובה או יצירה חסרת חשיבות, ואין זה משנה מי היוצר?

נראה לי שמהמשמעות נובעת מהאיכות. יצירה איכותית מדברת בעד עצמה ואינה זקוקה לתאריםולכינויים.
מחשבה בנושא ושיחות עם יוצרים בתחומים שונים הביאה אותי למסקנה שהעיקר האיכות. פרסומת בגלל הג'נדר היא חסרת משמעות ונסיון לנצל סתם תירוץ  אשר בעצם נוגד את המהות האמיתית של היצירה.

ולפנינו ההסבר.
בשיחה עם אדריכלית שאני אישית מעריכה את העצמאות במחשבתה, הובאו בפני דוגמאות של אדריכל מפורסם שהפרויקטים שלו תוקפניים, אגרסיביים, ברוטליסטים, עד כדי "אונס" של הסביבה, ולעומתו פרויקטים  כביכול נשיים, רכים יותר, משתלבים עם הסביבה יותר, מינוריים בביטויים,עדינים במחשבתם, וכאן הגעתי למחשבה שכבר מזמן מכננת בתוכי שהעיקר הכישרון ולא המגדר.
אדריכל – אדריכלית יוצרים בהתאם לכשרונם ולא בהתאם לג'נדר –מגדר.  היוצרים הכוחניים, כמו בכל תחום סובלים כנראה מחוסר ביטחון. המעודנים, יוצרים מהנשמה, והתוצאה מקרינה את מה שהיוצרים יוצקים לתוכה.

נחמד ליצור דיאלוג של נשים. אין ספק שהדינמיקה שונה מאשר מולטידיאלוג מולטיג'נדר.  אלא שנחמד זו מילת פשרה. אין לה משמעות מעבר למילה הכתובה שייעודה לעשות רושם ולשמח את לב השומעים. ומכאן, אני מבקשת מהקוראים רשות להתחבר למקומו של האדריכל בחברה. ארגון האדריכלים האמריקאי שם כנושא את הביטוי האקטיבי "אדריכלות יוצרת שינוי" המחזק את תפקיד האדריכל ליצור שינוי יש מאין, לא רק בסביבה הפיסית אלא גם בטכסטורה החברתית, במחשבה, בכלכלה ובחיים.

ובארץ, נעלם האדריכל ו/או נעלמה האדריכלות. יצירה זו מילה גסה, סביבה נהפכה לאופנה, והאדריכלות נמכרה לכל דיכפין.  המשמעות היא שכשרון אינו מוערך אם אינו מלווה ב"הנחה" בשכר הטרחה. אין זה כך בעולם הרחב.

היצירה היא מתת נדיר. יצירה איכותית תורמת לעולם ולמזמין היצירה מעבר לצרכים הפונקציונאליים המיידיים. אם מדובר בערכים אסטתיים אומנותיים, חברתיים, יצירת מקומות מיוחדים ברשות הפרט או הכלל, בעסקים וכו.

לסיכום לדעתי רעיון כנס האישה הבינלאומי – לפמיניסטית כמוני, זהו רעיון נחמד, אשר נותן במה לנשים בהעדפה מתקנת. אני בעד העדפה מתקנת למי שצריך, בארץ ובעולם הכוונה לנשים ולמיעוטים, אך החיפוש אחרי האיכות והלימוד כיצד להגיע אליו הוא המטרה ולא האמצעי. לפעמים אני מרגישה שהכנסים ממחזרים את עצמם. אותם הנושאים והפרויקטים מוצגים שוב ושוב, והשאלה היא מה הם תורמים לקידום האדריכלות בארץ.
 
 
 
 
 
 
 

בארצות הברית שליחת חשבונות של אדריכלים בשפל של 13 שנה – כך מדווח ה AIA

השפל הכלכלי הוריד את חיוב הלקוחות לשפל של 13 שנה. יש לעומת זאת מעט התענינות בנושא פרויקטים חדשים, אך אין זו אינדיקציה לשינוי המצב הכלכלי.

 

ובארץ,, אולי אנחנו אחרי ארה"ב בהפרש פזה ואולי אין קשר. אף פעם אף אחד לא בדק.

הקצאת המשאבים של ברק אובמה והשקעתם במבני ציבור ובהסבת מבנים פדרלים למבנים "ירוקים" היא פטנט ליצירת צריכה כמקובל בארה"ב , אלא שהפעם יש לכך גם יתרונות ציבוריים, לאנשים ולסביבה.

ובארץ…באחריות של מי מבני הציבור במדינה?

 

תקציב החירום האמריקאי הולך לשידרוג מבני חינוך

 תמצית חלק מהסעיפים בתקציב החרום האמריקאי

העיקר לשידרוג בתי הספר בכל הגילים:

 

 o        53.0 מליארד דולר לבתי ספר

o        8.4  מליארד דולר לתחבורה המונית

o        4.5 מליארד דולר להפיכת מבני ממשל למבנים ירוקים

o        5 מליארד דולר  לשימור וייעול אנרגיה

o        6.3 מליארד דולר לשימור וייעול אנרגיה למגורים

o        2 מליארד דולר עזרה למשכנתאות

רק בישראל חושבים שהכבישים יצילו את הכלכלה.

מחפשים תכניות של מבני באוהאוס בתל אביב

לצורך בנית מודלים מקרטון לתערוכה בנושא "100 שנות תל אביב" נתבקשתי לחפש תכניות של מבנים בתל אביב בסגנון הבאוהאוס כדי לבנות מודלים מקרטון להצגתם באירוע המתרחש בחו"ל.

אשמח לעזרה בהשגת החומר.

 

בנין ראש הממשלה

בנין עבור ראש הממשלה

 

אדריכל הניגש ליצירתו, אינו מרחף באוויר. לכל פרויקט יש התחלה הנשענת על שני  יסודות: האחד הפרוגרמה שהיא הדרישות הפונקציונאליות, השטחים והקשרים ביניהם, והיסוד השני הוא החזון, החלום. את ההתחלות הנ"ל יש לחבר לסביבת הפרויקט האדריכלי, שונה יהיה הפרויקט במקומות שונים.
קל להאשים את האדריכל רם כרמי שנסחף כפי שכותבת אסתי זנדברג. שוכחת אסתי שההנחיות שניתנו לאדריכל כנראה הן להקים מבנה מונומנטאלי שיחיה לדורות כמו המבנים של ימי הביניים.
מי נתן את ההוראה, מדוע יצא מבנה ברוטאליסטי וקשיח זה כבר החיבור בין האדריכל ובין הלקוח.
המבנה מרשים, בהתבסס על כשרונו של רם כרמי די בטוח שהוא הגשים את המטרה והמבנה יהיה מרתק, כמובן באם יבנה.
השאלות שברצוני לשאול הן:
האם מבנה יותר צנוע לא היה מתאים יותר למדינת ישראל.
אם ניקח את התקציב שאושר בממשלה ונחלק אותו בין בתי הספר בתי החולים ובתרבות האם המדינה ותושביה לא ירוויחו יותר.
והשאלה האחרונה, מי המציא את הרעיון שכדי לצאת ממיתון צריך להשקיע בתשתיות באופן מסיבי, כאשר השקעה בחינוך, בבריאות של האוכלוסיה היום, במבני רווחה נותנים ערך מוסף מיידי לאוכלוסיה ולכלכלה.

אדריכלות בישראל מצטרפת לעולם או לא?

ישראל מצטרפת או לא?   

2009  אדריכלות בת קימא בישראל לאן?
 
ממשלת ישראל הכריזה על יישום מודעות לנושאים סביבתיים, המשרד לאיכות הסביבה תופש לאט מקום מכובד יותר, הארגונים הירוקים שיפרו את מעמדם ועמדותיהם בציבוריות ישראלית באופן משמעותי ביותר בעשור השנים האחרונות, ויש הרגשה של התחלה באוויר, התחלה של סביבה  איכותית יותר.
 
ברוב הארצות הנאורות לוקחים האדריכלים עמדות הובלה בנושאים הסביבתיים ולו רק מתוך ניתוח כלכלי של התקציבים המיועדים לנושאי בניה ותכנון ערים,  או נדל"ן בז'רגון היזמים, אך לא רק מסיבה זו.
 
בארץ, " יד הנדיב" הרימה את הכפפה וקיימה כנס בינלאומי בסוף ינואר 2009. 11 אורחים מחו"ל באו להסביר לנו את הטכנולוגיות השונות ולהעניק לנו מהידע המפורט שהם כבר היום מיישמים בפרויקטים אדריכליים בכל העולם. כל מרצה פירט נושא מסוים לעומק. מרכז הכנס, אדר' קן יאנג שהוא מחלוצי המבנים הירוקים שגם משדרים ירוק ויזואלית, לא הצליח לדעתי ליצור את החיבור בין הידע הרב של בניה ירוקה ובין הארכיטקטורה המקומית והגלובלית, ואני מדגישה – "ארכיטקטורה" ולא טכנולוגיות מקומיות.
 
המדובר במערכת חשיבתית בכל מגוון הנושאים הקשור למבנים ולתכנון ועיצוב עירוני.  המבנים והטכנולוגיות המיושמות בהם הם הפרטים מתוך הגישה הכוללת של מהות העיר, ושם צריך להתחיל. למשל, יצירת "המקומות" בעיר להולכי הרגל באקלים מתאים חשוב יותר ומונע את הצורך בפתרון לבעיות בזבוז האנרגיה בקניונים. עיר צפופה ומבוססת תחבורה ציבורית, אופניים והולכי רגל באה לפני הצורך בפיתרון הזיהום מהמכוניות המגיעות מהפרברים. עיר המכילה את עצמה ועצמאית ביצירת אנרגיה והמזון ובפתרונות המיחזור, עדיפה על יבוא ויצוא  קבוע. וכו. פעם כשהיינו מדינה ענייה יותר, כך חשבנו ממילא.
 
הידעתם למשל ש 75% מפליטת החמצן הדו פחמני לאוויר נעשה על ידי מבנים, תשתיות ומכוניות?
וכן, שארה"ב היא המזהם הגדול ביותר בפליטת גזים לאטמוספירה, סין במקום השני, וכן שייצור אנרגיה מפחם הוא גורם הרסני ברמות מרביות.
נוכחתי בארה"ב לא מזמן בשתי פרזנטציות מרתקות בנושא איכות הסביבה האחת ע"י אל גור – הגורו המוביל בסקרים לנושא איכות הסביבה, יוצר הסרט הדוקומנטרי  "האמת הלא נעימה". והשניה ע"י פרופ. סוזוקי איש איכות הסביבה הטוען גם הוא שהקטסטרופה מתקרבת בצעדי ענק. אגודת האדריכלים האמריקאית אימצה את המדינית התוקפנית, בה נדרשים האדריכלים לתת גז במלוא התאוצה לשינוי הנדרש בענף.
 
בעולם המערבי התייצבו העלויות הנוספות בשלב הבניה למבנים ירוקים ב – 1%. עלות זו מוחזרת במהירות בחישוב החיסכון בעלויות התחזוקה של המבנה. לאחר מכן, המאזן הופך להיות חיובי, כך שלא רק שפוגעים פחות בסביבה אלא גם חוסכים כסף באופן שוטף.
 
השיטה של הכלכלנים לחשב החזר על ההשקעה אשר מסתיים בתאריך האיכלוס היא שיטה הנובעת מנוחיות וחוסר מחשבה, ולא מהבנת התהליכים בענף הבניה.
בנושא עיצוב עירוני, בנוסף לתנועת "מרחב" העושה בארץ עבודה נפלאה לשינוי המודעות, החשיבה לא מסתימת רק בשינוי המרחב הציבורי אלא גם ברווח הכלכלי לגופי השלטון ולגופים הפרטיים העסקיים המעורבים בתהליכים של שינוי קונספציה, מה זה מרחב אורבני ולמי הוא מיועד, מהי המטרה, וכן כיצד מגיעים אליה. וכפי שכתבה גיין גייקובס בשנות השלושים של המאה שעברה, מערכת הכבישים והתשתיות המקובלת היום לא בונה אלא הורסת מרחבים עירוניים.
 
בארץ הכל מתנהל דרך הכסף.  כלכלנים מנהלים היום חברות מתוך ראיה חד מימדית. אך מרוב קפיטליזם נשכח האדם, כפרט וככלל, והעובדה שבלעדיו אין, ולא קיים דבר.
 
בעולם הרחב, מתפשטת התודעה של חשיבה ברת קיימא כאש בשדה קוצים. אפילו סין שהיא אחת המזהמות הגדולות בעולם עם בעיות חריפות בנושא מים, לקחה את הנושא בידיים והכריזה מלחמת חורמה להגנת הסביבה.
שינוי מקורות אנרגיה, פיתוח ערים המתפעלות את עצמן בנושא ניצול מים, ניהול פסולת, שימוש באנרגיות בלתי מתכלות ברמה פרטנית ועירונית, פתרונות תחבורה ופיתוח עירוניות הבונה את עצמה וכו.
דוגמאות מערים אחרות בעולם, מתרבות בקצב.
 
ובארץ, קצת ישנים, קצת פועלים, העמותה לבניה ירוקה בארץ בת מספר שנים, אך דרך ארוכה לפניה. פיתוח שיטות מקוריות ישראליות לבחינת המחויבות של המבנים היא עבודה " "שזיפית הנמצאת ממש בחיתולים. יש בעולם שיטות מוכחות שאפשר להיעזר בהן, ואני ממליצה זאת בחום. שיטת LEED  האמריקאית מקובלת היום במקומות רבים בעולם וחוכמתה היא הגמישות בבחירת חלופות אפשריות עוד בשלב התכנון. רק לאחרונה סיימו שם את הפיילוט של תכנון ועיצוב עירוני בר קימא.
 
הארכיטקטורה היא המחויבות של האדריכלים היוצרים, לפתח מודלים  ורעיונות השמים את האדם והחברה במקום הראשון. כפי שלרופאים ישנה שבועת היפוקרטס, כך בהגדרת המחויבות של האדריכלים ישנה אחריותם למימוש זכויות הציבור באשר הם ואין זה בא על חשבון מזמיני העבודה, היזמים המוסדיים או הפרטיים למיניהם אלא רק מחייב לחשיבה יצירתית. מאז ומתמיד היו האדריכלים פורצי דרך ובעלי רעיונות מהפכניים לשינויים חברתיים ופיסיים בסביבה הבנויה והבלתי בנויה.
השחיקה בארץ בתחום זה היא רק אתגר לקחת את העינינים בידיים ולמקם אותנו האדריכלים חזרה במרכז סדר היום הציבורי, כפי שהיה עם קום המדינה, עם סיום מלחמת 67, עם הנסיונות ליצירת שיויוניות למיעוטים וכו.
 
הממשלה בהנהגת המשרד לאיכות הסבי
בה ובהובלתם של האדריכלים מחויבים לדורות הבאים לקחת את הנושא בעדיפות עליונה. נציב הדורות הבאים השופט בדימוס שלמה שוהם עשה עבודה נפלאה, כנראה יותר מדי טובה בשמירה על עתידינו, וחבל שחשבונות פוליטיים דאגו לא לאייש משרה חשובה זו, כך שהיום אין מי שישמור על כדור הארץ המתכלה. נציבות זו היא כבוד רב לקידומה של מדינת ישראל ובכל מקום בעולם מתענינים בתהליכים ובסמכויות מתוך מטה להעתיק מאיתנו סוף סוף משהו תרבותי. רק אנחנו איבדנו את הנעליים וחזרנו ללכת יחפים.
 
לצבוע בצבע ירוק, ז"א כביכול לפעול בנושא ארכיטקטורה בת קימא, זה נחמד, זו התחלה אך זה לא רציני.
הנושא המהותי אשר מסביר לציבור מהי ארכיטקטורה ובמה היא שונה משאר הדיסציפלינות בתחום הנ"ל, ובמה תרומתה לחברה, לתרבות  ולא רק לכיס, זה תפקידינו  – זו מחויבותינו וחלק משבועת ההיפוקרטס שלנו.