ארכיון קטגוריה: אדריכלות בעולם

עולם מציאותי ועולם וירטואלי משתקפים בארכיטקטורה

  • עולם מציאותי ועולם וירטואלי
    מאז התפתחות המחשבים, התקשורת הגלובלית. תכנות הקאד למיניהן- שרטוט והמחשות תלת ו 4 מימדיות  ו  BIM – מודל אינפורמציה של המבנים, קל ביותר ליצור עולם וירטואלי המדמה את העולם שאנו האדריכלים מתכננים.
    האם זה כלי עבודה או יותר מכך? האם לעולם הוירטואלי חיים משל עצמו? למשל כתבה שעלתה לאויר באתר רשימות, נקראת על ידי אלפי אנשים בזמן קצר,  או אולי בסך הכל דומה הדבר לכל ספר או סרט שמופץ לציבור.
    האם התנועה הפוסט מודרנית שאימצה אל חיקה את חזרתיות המחשב ומתוך נוחיות של שימוש במחשב עוצבו חזיתות בינינים לעיתים?
    האם תכנות מהירות ומתוחכמות יותר כמו "קטיה" שמקורה בתעשית החלל הן אלה המאפשרות לפרנק גהרי ומחקיו לתכנן בינינים מורכבים יותר, ובעצם השפעתם של סגנון הבניה נהפך למטרה במקום לאמצעי?
    שמעתי פעם בהרצאה על מבנה "מתוחכם וירוק" שמתכנניו טענו שלפעמים המחשב קובע?
    בתי הגיעה הביתה מהונג קונג עם משחק חדש בשם  WII. חובבי הגאדג'טים מתלהבים ויוצאים מגדרם. זהו משחק של אנשים מול מסך טלויזיה. האנשים נעים, משחקים בכדור, מתאגרפים, והמסך מגיב.
    אני מדמיינת לעצמי אפשרות של מבנים וירטואלים בעתיד, נתחיל הדמיות של פנים המבנים. מסביבינו מסכים ניידים, למשל כמו מחיצות נעות, מתקפלות, עולות ויורדות וכו, אך אלה מסכים שמגיבים לחיישנים המחוברים אלינו האנשים. בלחיצת כפתור בשלטים ניתן לשנות את מיקומן, או את שקיפותן לעומת מחיצות אטומות, או לעבור דרכן במקום בדלתות. ההנחיות הויטואליות שלנו יתורגמו בהינף יד על ידי החיישנים למערכת המזיזה רהיטים, מזיזה ומפעילה מכונות במטבח למשל.  ומה נשאר לנו לעשות: להשתמש בשירותים ובמטבח.  אנסה לדמיין רעיונות גם לשם.
    כל השאר ניתן לצמצם את השטחים, לחסוך בעלויות של שינויים בפנים המבנה ובשיפוצים, מקצוע שייכחד מהעולם אולי, לחסוך בשימוש בחומרים מתכלים,  כבר היום אנחנו "מדברים" דרך המחשב עם חברינו לעבודה, ופחות נפגשים פנים אל פנים כמו פעם.
     עד כאן טכנולוגיות מדהימות, ומה ירויח הציבור?
    שופינג, יהיה יותר ויותר דרך האינטרנט, (זה כבר קורה בעולם) אם לא יהיו רחובות וקניונים של קניות, מה עם תרבות הצריכה? המבחר באינטרנט, התמונות והסרטים, התוכנות שמדמות אישה הקונה שמלה וגבר הקונה מכנסים, או להיפך…וכל אחד רואה את עצמו בעיני המחשב, אופס האחרים.
    מקומות מפגש לאנשים אמיתיים ייהפכו למיוחדים יותר ונחוצים יותר בהנחה שטבע האדם כחיה חברתית אינו משתנה, נדרש כאן מחקר על ההתנהגות במציאות של האנשים ללא הצורך בקניות המוציא אותם מהבית.
    אולי יחזרו לדת שיש לה ערך חברתי, אולי הדת תהיה הדאגה לחברה ולשכבות החלשות, אולי אנשיפ יעדיפו להתבודד?
    בקיצור אבי טען פעם שהוא נולד 100 שנה מוקדם מידי והוא מפסיד עתיד מדהים. אני מצטרפת לדעתו.
     
    אשמח לקרוא מחשבות של הגולשים בנושא היחסים בין הארכיטקטורה המציאותית והוירטואלית.
     
     
מודעות פרסומת

בניה: ירוקה, בת קימא, חכמה, אולי עכשוית, ובעצם היסטורית וכיצד מישמים את עקרונותיה.

בניה ירוקה, בת קימא, חכמה וכו.

 
בניה חכמה בעיני היא לא רק מערכות מידע ומולטי מדיה המפעילות את הבנין אלא, כפי שהמילים מבטאות בפשטות: בלי שטויות, בלי בזבוז מיותר ומתוך  חתירה למטרה מסוימת שיכולה להיות אומנותית, ו-או פונקציונאלית ו-או ירוקה ו-או עם ערך מוסף ו-או תורמת לציבור ולחויה.
הרבה רעש תקשורתי יש מסביב לבניה הירוקה. אל גור קנה את עולמו כאשר הצליח לחדור לתקשורת ולהשפיע על כל העולם לשנות סדרי עדיפויות בהתנהלותו. התובנות לפגיעה בכדור הארץ הן בנות כ 40 שנה, זה הזמן שלקח לשנות את דעת הקהל העולמית ולהפנים שחייבים לתת כתף לשמירה על כדור הארץ לדורות הבאים.
הנושאים על הפרק הם: אנרגיה, התחממות כדור הארץ, מים, חומרים, בריאות, זיהום אויר מים וקרקע, מיחזור, איכות סביבה, שינוע  ולסיכום: אנחנו מחויבים לטפל בצריכה שלנו ולא להעביר את הבעיות לדורות הבאים.
בנושאים האקלימיים ובזבוזי האנרגיה:
פעם, פעם, קראו להתייעלות בניה אקלימית. עקרונות המבנים הירוקים הזוכים במירב הנקודות בשיטת LEEDS  בעצם אינם חדשים. בארצינו הקטנטונת, כשלא היה כסף מיותר לבזבז, וכאשר מיזוג האויר נחשב כמותרות. המבנים תוכננו לפי אותם העקרונות עליהם מדברים כיום.
העקרונות כוללים מצד אחד הבנה והכוונה של קרני השמש, הרוחות, האויר החם והקר, כך שיחממו בחורף ולא בקיץ. מצד שני ניצול אנרגיות שאינן מתכלות כמו שמש רוח ומים, לצורך תפעול הבנין עם טכנולוגיות שהולכות ומשתכללות.
הצללות מכוונות לפי זוית השמש, בין אם הן קבועות (ברוב במקרים) או אם הן משתנות לפי זוית קרני השמש, או כמו במבנים חכמים יותר, למשל מבנה בלוס אנג'לס שתכנן אדריכל תום מיין מחברת מורפוסיס שבכל חלונותיו חישן הסוגר או פותח אלמנט הצללה מפח מחורר,  או משטחים מחזירי קרנים הנמצאים על הבנין ומסתובבים ועוקבים אחרי השמש והקרינה, במקרה זה לקליטת האנרגיה ולניצולה לתפעול מערכות הבנין.

 

 

 

 

 ההתמודדות עקב היתרונות האדריכליים של מעטפות בנין שקופות אל מול שינויי מזג אוויר, זוהי מטרה ראויה לחיפוש פתרונות חכמים. חומרים מתוחכמים, ריקוד עם קרני השמש,  שכבתיות של הפילטר הבנוי המהווה את הקיר החיצוני של הבנין, והתוצאות מרתקות.
בארצות הקרות התפתחה טכניקה של מעטפת כפולה לקיר החיצוני. ישנה כאן הפרדה בין האיטום לחלל הפנימי לבין ניהול האויר וקרני השמש בשתי מערכות נפרדות. לדוגמה מבנה של נוקיה בהלסינקי  ולעומתו המבנה הזוכה בפרס הראשון של מוזיאון אם אל פאחם בתכנון אדריכל אמנון בר און וXXXX . בהלסינקי שכבת האויר שהיא כסנדויץ התורם גם לבידוד הטרמי בעוד שבאקלים ים תיכוני, צריך האוויר לנפנף את החום והקרינה והשימוש במשרבייה, נותן את התשובה.

 

 

 

 מוזיאון אם אל פאחם

אמנון בר אור ליאור ציונוב ליאור ויטקון

 

 

לשאלה הכלכלית ולעלויות של מעטפת כפולה, עונים המומחים שעלות בנין לא מחשבים ביום סיום הבניה אלא במשך של 20-25 שנה שזה מחזור החיים של בנין עד לשיפוצו, ובתחשיב זה מקבלים החזר כספי משמעותי.

דוגמה נוספת מפינלנד:

 

 
משרביה מתכת גם בסין בבניה מודרנית ליד שנחאי
 
 
 

 

חומרים, מוצרים תהליכים וטכנולוגיות:
הבניה הירוקה מכוונת את הצריכה למטרות חיוביות. תחרות שהתפתחה בין היצרנים והספקים של חומרים ומוצרים בעלי תו ירוק, הורידה את המחירים באופן משמעותי. בארה"ב כיום ההבדלים בין אפס ל 4%. מספרים אלה הם בהחלט ברי תחרות על ליבם של המממנים. כאן נמצא אחד המוקשים שהוא בלבול ואחיזת עיניים. מה עומד בדרישות הירוקות ומה מבלבל או מטעה. חומ גלם ירוק המודבק בדבק שאינו ירוק, מוצר ירוק שמשנעים מקצה העולם וכן הלאה, הרגולציה בחיתוליה בנושאים אלה.
 
מיחזור מים, פסולת קרקע ותשתיות.
המיחזור כיום מוצנע בתשתיות מתחת לקרקע או בתוך הקירות.  ובעצם, למה מסתירים. אם המיכלים והצינורות יהיו חלק מהבנין ומעיצובו, אולי ניתן לחסוך עלויות ולהקל על התחזוקה. רעיון זה שהקצין  במוזיאון פומפידו שיצרו האדריכלים רוג'רס וופסטר, לא תפס. הבנין על כל מערכותיו הוא כמו אורגניזם חי ומתקתק. גם אנחנו מתלבשים, חלק חושפים וחלק מסתירים והיחס ביניהם הוא חלק מהמסתוריות והאטרקטיביות של הבנין.
בעבר ניסו להראות את הקולטנים של דודי השמש, מיכלי המים היו שתולים כקופסאות הזויות מעל מבני המגורים, יש שיפורים במראה המבנים, אך עדיין הקונספציה של קולטנים על הגג קימת וחייבת להשתנות ולהשתלב במבנה באופן אינטגראלי, כחלק מהחזית, כחלק מההצללות וכד.
סינון המים, ניצול הפסולת המוצקה ליצירת אנרגיה, אגירת מים  ברמת בנין או ברמת שכונה, הם חלק מהמערכות שניתן לשלב בתכנון שכונה, עיר, איזור. דוגמה לבריכת אגירה בתוך בנין בדלפט בהולנד.

 

 

 

 

מיחזור קרקע, ניצול מקום קיים על ידי שינוי ייעודו או הגדלתו, הם קריטרינים מאוד משמעותיים בקבלת ניקוד LEED. בהריסת בנין קיים הבזבוז אדיר לכןהמגמה המתאימה לערים במיוחד תופשת תאוצה.
שינוע אנשים תשתיות ומוצרים
זה הסוד בתכנון השכונה והעיר. מינימום שינוע של מזון, מוצרי צריכה, עובדים, ומבקרים  . מכאן נובעת הגישה של התחבורה הציבורית והסעות ההמונים, הליכה ברגל (בנוסף לבריאות) ציפוף מרכזי ערים, תשתיות מרוכזות וצנרות קצרות יותר. זו גישה ירוקה לגמרי, אך מה יקרה לאיזורים הכפריים. היכן תהיה טוסקנה ומה יקרה לגליל. גם כאן אי אפשר לדעתי להיות פנטיים. צריך איזון. העגבניה שאני אוכלת, אני מעדיפה שתגדל בקרקע טבעית, בשמש טבעית, ולזה צריך מקום נרחב ואויר נקי, העגבניה יכולה לגדול רק מחוץ לעיר.
ריכוז תשתיות, חסכון בדלק, הפחתת גזי החממה, זו מטרה ראויה, כך גם שמירת המרחבים, השטחים החקלאיים, ומכאן השאלה עד כמה אפשר ו-או ראוי ו-או סביר לצופף בניה. שנחאי מצטופפת, האויר מזוהם כך שלא ניתן לראות את קצה המגדלים בקו הרקיע, מי רוצה שם לגדל עגבניות?

 

השאלה האם עיר אשר גדלה ללא גבול כמו למשל שנחאי, בנקוק, לוס אנג'לס,  מהו הפתרון אליו צריכים לחתור אדריכליה. אולי לחלק אותה לרובעים וליצור ערים קטנות בתוכה, ו-או ליצור רשת מסיבית של תחבורה ציבורית, ו-או להשאיר איים של שטח פתוח, ואם כן באיזה אחוז ירוק ובאיזה בנוי.
פורטלנד באורגון היתה בין הערים הראשונות שעשתה מהפכה ושמה את התחבורה הציבורית כמטרה מובילה בפיתוח העיר. יחד עם זה שמרה העיר על פרופורציה בפיתוחה. לעומת זאת המגדלים ברוטשילד בתל אביב – זה אכן ציפוף יחד עם פגיעה במרקם, באיכויות של השדרה ובשלמות של ההסטוריה והחוויה של מקום מיוחד. חיוניות שהושגה על ידי הציפוף של המגדלים מזכירה לי אשה העונדת יותר מדי תכשיטים, כל אחד בנפרד, יש לו זכות  קיום, אבל ביחד,  צורמת לי התוצאה. את החיוניות במסחר, ניתון להשיג על ידי תוכן כמו למשל בנמל תל אביב, שם יצרו יש מאין.
העיר והשכונה זו ההתחלה של הרעיון הירוק אני רק מקווה שמרוב ציפוף לא נשכח את האיכות.

ביג'ין מגדל הטלויזיה – אופס נשרף

ביג'ין מגדל הטלויזיה רם קולהאוס – אופס נשרף

 

רעיונות אדריכליים הם כמעט הכל …או שלא. בלי תמיכה מקצועית ברמה נאותה ובטיחותית, מאות מליונים יכולים להעלם באסון… וזה מה שקרה למגדל הטלויזיה.

שלב הבניה, מראה השלד, הבטונים והברזלים אהוב עלי במיוחד. ניתן אז להפעיל את הדמיון כיצד יראה הבנין כיצד יתייחסו אליו האנשים, האם ציבור יזכה (בד"כ מופיעות ההמחשות ) ועדיין ניתן בשלב זה להתפעל מפלאי הבניה והטכנולוגיות ומהקצב המתקתק של המערכת המתואמת (לא תמיד) של מאות ואלפי פועלים, קבלנים, מנהלים ומקבלי החלטות.
 
את מגדל הטלויזיה זכיתי לראות בעת התהוותו. קצת תמונות מצורפות, הקרדיט לבתי הצלמת דנה קינסקי שתעדה את שליחותי לסין כשגרירה של ישראל לבניה הירוקה.

 

התמונות של מודל העיר ביג'ין הנמצא במוזיאון לתכנון אורבני על יד העיר האסורה. ראהו קישור לסרטון יוטיוב.

 

 

 
 
 

 
 
 
 

 


 


 
 
 

את מה משקפת האדריכלות

בזמנים קשים כלכלית מחפשים חוזי העתיד מהם היתרונות במצב זה. אם באומנות מתיחסים להפשטה של ההו – הא והיחצנות כך שהאומנות תתפנה לחיפוש והשגה של איכויות חדשות, בקולנוע נמאס מהמיין סטרים, באדריכלות מתרחשות בעולם הצהרות כוונות מכל קצוות הקשת.
מצד אחד ברוסיה במוסקבה מקימים בימים אלה קמפוס למנהל עסקים המיועד לאלפיון העליון. הקמפוס שבניתו החלה, וניתן לראות במצלמה 24 שעות מה קורה באתר, מקים פרויקט אדריכלי שעורר את כל קריאות המחאה שלי.
זהו מבנה כוחני, ברוטאליסטי אבסורדי שאינו מתייחס לצד האנושי של האדם. כאילו לקח פסל אלמנטים (בקנה מידה גדול) כמו צינורות ארוכים צמיג עגול וכו, ראו בתמונה שבאה עם הכתבה בעיתון הארץ, וניסה ליצור קומפוזיציה המזכירה לי את ימי מוסקבה העליזים, את המבנים שאז קראו להם "מודרניים" כי שקפו כביכול את השיוויון והסוציאליזם, אך בפועל הם שיקפו שילטון כוחני ולדעתי לא אנושי. האדם הפרטי הלך לאיבוד בו.

 

 

במקום אחר בעולם במעוז הקפיטאליזם  בארה"ב וגם באירופה התפתח הסגנון האינדיוידואליסטי כמושא להערצה. כל אדריכל – שראה את עצמו כפסל, נסחף והמציא את הגלגל. צורות אמורפיות, רגשניות, מפגשים פרטיים של חללים, חומרים וכו, כיסו את העולם כקוריוז מקומי. מודה אני שבמגורי בקליפורניה, נסחפתי בתחילה אחרי היכולות, הרעיונות, השחרור מהקונבנציה. אלה היו היתרונות של הז'אנר החדש. חלק מהמבנים שירת את העיר והסביבה כמו בבילבאו בצפון ספרד. מבנים רבים אחרים, סתם התחפשו לאייקון.

 

 

 

מבנה של קלטראווה במילווקי בעיני שבר את המיתוס. זוהי תוספת של מבנה למוזיאון לאומנות מודרנית שעל גגו כנפיים הידראוליות. כל יום בשעה 12 מתרוממות הכנפיים לחמש דקות, ואז הבנין נראה כמו ציפור, ואז הן יורדות ונחות עד ליום הבא. בשביל מה? ענה לנו האדריכל המקומי שעבר עם קלטראווה על הבנין, כדי ליצור גימיק. דרך אגב, הגימיק עלה 60 מליון דולר.

    

 

 

 

 

בעיני זו בושה לאדריכלות. למרות שהמבנה הוביל תיירים לעיר, וזו היתה המטרה של פרנסיה, בעיני זו זילות של המקצוע. עד כמה נמוך אפשר לרדת. יש פתרונות אחרים מועילים יותר לציבור בכסף הזה.

 

 

 

בסיאטל, בניסוי שעורך אדריכל מקומי, הוא הקים דוכן בשוק המקומי והנגיש אותו להמונים. עצה אדריכלית ב 5 סנט.
http://www.architecture5cents.com/Architecture5cents/Welcome.html
http://residentialarchitect.com/industry-news.asp?sectionID=275&articleID=873144
הרצון להתחבר לאנשים, ובמיוחד לכאלה שאין ידם משגת לשלם לאדריכלים, מקרב את המקצוע לאלה שהממון אינו מצוי בכיסם. רעיון בהחלט מקורי, התוצאות אינן ברורות. אם הוא יצליח, זה חלק מהחינוך שהציבור חסר בו. הסכנה כמובן גם כאן בזילות. נחיה ונראה.

 

האדריכלות משקפת את האנסמבל של הון, שלטון, אופנה, צרכים ופוליטיקה – בקיצור את התרבות. האדריכלות שואלת שאלות ואם היא מצליחה, גם נותנת תשובות. ואם היא מצליחה במיוחד התשובות מקרינות עדינות, טוב לב, פתיחות ורגש מתובלות בניצוץ של יצירת אומנות התורמת לשאר רוח ותובנות בעולם.
 
 

בנינים דינאמיים מסתובבים

בקוריטיבה בנין קיים מסתובב

http://img2.tapuz.co.il/forums/1_122337083.pdf

ב UTUBE בנין וירטואלי רוקד

http://www.youtube.com/watch?v=iY0Uuyf8Xhw

נוף – יש

אנרגיה חלופית – אפשרית

גימיק – יש

חניה – אפשרית גם מכנית

תרומה לציבור ולסביבה – אין

 

בכל פעם שאני מגיעה לעיר חדשה, זו חויה נעימה להכיר את העיר במידה ויש בה מסעדה מסתובבת. משם ניתן לנתח את איזורי העיר השונים ולהחליט, לכאן אני רוצה להגיע ולראות מקרוב.

 

מגורים מסתובבים – זה ענין פרטי. מאתגר את המהנדסים.

לאן יתפתח הרעיון? אם בכלל.

LEED PLATINUM בוסטון

תמונות מלפני חצי שנה מהבנין הירוק בדרגת פלטינה בבוסטון GENZYME CENTER שתכנן משרד בייניש אדריכלים מגרמניה.

בנין משרדים בבוסטון שזכה בתעודת הפלטינה של LEED. החיים בו אינם דומים לא לחיים בעירית תל אביב ולא ברוקפלר סנטר. חומר למחשבה.

מבחוץ הבנין נראה כבנין משרדים רגיל. מבנה רחב, אפשר לנחש שישנה חצר פנימית, ואכן כאשר נכנסים לבנין נפתחת חצר מוארת וגדולה משתפלת במדרגות ובחלקי מפלסים. אל החצר פונים משרדים ומעברים והמבנה אורירי בתחושה שהוא מקריi על הבאים בפתחו. מערכת של פריזמות ומראות מתכוונות על הגג, מעטפת כפולה עם סנסורים וכל שאר העזרים של הבנין הירוק נמצאים כאן. החיים כאן הם בפנים, בתוך המבנה ובחלל המרכזי. בהשוואה לבנין עירית תל אביב למשל שם היעילות מכסימאלית ואין מקום להתרווח ולנשום בתוך הבנין, החיים שם מתנהלים בככר רבין, ואולי לא מתנהלים כלל.

היכן תהיה יעילות העובדים טובה יותר, היכן עלויות התחזוקה והמיזוג פחותות יותר, היכן הקרקע מתבזבזת יותר, ומנגד השאלות הן מה תורם הבנין לסביבתו והיכן היא ה"סביבה", והעיקר מה הערך המוסף לעובדים ולציבור.    

 

כנס בינלאומי בביג'ין -ישראל הוזמנה להציג אדריכלות סביבתית – הודעה לעיתונות

בסוף מאי 2008

 קיימה ממשלת סין כנס בינלאומי בבייג'ין בו נערכו 8 פורומים מקבילים בנושאי כלכלה, פיתוח תעשייתי, אדריכלות ברת קיימא, טכנולוגיות ותעשיות עתירות ידע. האדריכלית יעל קינסקי, יו"ר איגוד האדריכלים העצמאיים בישראל הוזמנה לכנס, כדי לתת הרצאה על אדריכלות בינלאומית וההקשרים לתכנון בר קיימא בארכיטקטורה ותכנון ערים. בכינוס נכחו נציגים מארה"ב, שוודיה, סרי-לנקה, קוריאה, הונקונג גרמניה ועוד.
 
הכנס נערך כחלק מתהליך שינוי שמנסה לקדם ממשלת סין. כיום, מנסה סין להפוך ממעצמה שבה התעשייה היצרנית מבוססת על עלויות ייצור נמוכות וכמויות גדולות למעצמה המבוססת על יצירתית חדשנות ותעשיות עתירות ידע.
הסינים אימצו את מסקנות הדו"ח שחובר ע"י פורום של אנשי אקדמיה בינלאומיים בשם Think" " שאחד מחבריו היה בין דוברי הכנס, אשר פרסם מסמך כיצד ארה"ב צריכה לקדם את כלכלתה, והחליטו לאמץ דו"ח זה מילה במילה.  
 
אדר' קינסקי מספרת כי "בהרצאות של הדוברים הסיניים מאוד בלט הרצון להתחבר עם מסכת הערכים של המערב והיתה התייחסות מסיבית לנושאים כמו שמירת זכויות היוצרים, התחברות מבחינה פיננסית לשווקים העולמיים והתמקדות במלחמה בהתחממות כדור הארץ."
 
משתתפי הכינוס זכו לסיור מרתק באתר של אולימפיאדת בייג'ין 2008 שם ניתן להתרשם משת"פ של אדריכלים מהעולם יחד עם אדריכלים מקומיים וכן מהיעילות הסינית שכן עד כה הוקמו כ -12 מסנים ייעודיים חדשים בנוסף למבני המגורים למשלחות הספורטאים שבעתיד יוסבו לשכונת מגורים אקסקלוסיבית.  
 
הבניין הראשי, המכונה בלשון העם "קן הציפור"  הוא יצירת מופת אדריכלית ושיר הלל לאינטגרציה של ארכיטקטורה וקונסטרוקציה בנוסף להיותו מבנה ידידותי לסביבה ובעל תרומה משמעותית לחללים הפתוחים למען הציבור הרחב לאורך השדרה הראשית בכפר האולימפי. המבנה תוכנן בשיתוף פעולה של משרד האדריכלות והמחקר הסיני, משרד אדריכלים זוכי פרס פריצקר הרצוג ודה ומורון, המשרד ההנדסי ארופ-ספורט וייעוץ אומנותי ע"י אי וויווי, ואמור להכיל 100,000 איש.
 

אדריכלות היא לכל אחד – UIA

אדריכלות היא לכל אחד
 
זהו נושא הכנס הבינלאומי של ארגון האדריכלים הבינלאומי UIA שנערך בטורינו איטליה בקיץ. ארגון ה UIA הינו הארגון הבינלאומי המייצג 1,500,000 אדריכלים בכל העולם מ 130 מדינות. הכנס היה מפגש של 10,000 אנשים שונים בעלי ביגוד ססגוני ומגוון, בליל שפות ותרבויות שונות וכולם מדברים עם כולם, חגיגה אמיתית לסולידריות של האדריכלים בעולם.
 
הרעיון המרכזי של הכנס היה לנתב את דעת הקהל העולמית למהות האדריכלות. החידוש היה שלא חיפשו אדריכלים כוכבים סופרסטאר אלא פנו בגובה העיניים אל כולנו, אדריכלים, ושאינם אדריכלים. נשמעה ביקורת מעודנת לכך שהאדריכלות של "הכוכבים" הפכה להיות מצרך עובר לסוחר.
 
ראשי ערים הרוצים למצב את עירם כאתר עליה לרגל, פונים ל"אדריכל על" לקבל מוצר לפי דרישה. האם המוצר הזה הוא אדריכלות, האם מטרתו של המוצר היא אדריכלות לכל אחד או שזהו גימיק עסקי. האם עלות מוצרים אלה חיונית? אולי השקעה של כספי ציבור בצרכי האוכלוסייה היומיומיים חשובה יותר?
 
הוכח באפקט "בילבאו" שיש תשואה על ההשקעה במוצר שהוא פרויקט של סופרסטאר. והשאלה היא, אולי בחינוך ובבניית בתי ספר למשל יש תשואה גדולה יותר לכלכלה? מישהו צריך לעשות את החשבון.
 
מרצה המפתח “keynote speaker” בכנס היה זוכה פרס נובל לשלום בשנת 2006 מוהמד יונוס מבנגלה דש שהמציא את ה"כלכלה ההפוכה".   בנקאי, שהבנק שלו מנהל מחזור של 7 מליארד דולר, שזכה בפרס אגא חאן לאדריכלות דאג למשכנתאות לדיור ל 600,000 נשים, דאג להקמת בתי ספר ומלגות לתלמידים מצטיינים. התנאי של יונוס שרק בעלי קרקע יכולים לקבל הלוואה מהבנק, גרמה לכך להבעלות על הקרקע עברה לנשים ואחוז הגירושים ירד משמעותית בבנגלה דש. יונוס הקים בנק הפוך לבנקים הרגילים. בבנק רגיל נותנים משכנתא לבעלי ההון ובעלי הערבויות המתאימות, הלווה מגיע לבנק ביראת כבוד, מחכה בתור ומתחייב להחזר ההלוואה. ובקיצור אלה הם אנשים שיש לכם כסף. הבנק שהקים יונוס נותן משכנתאות לאנשים שאין להם כסף, אין להם ערבויות ואף מגיע כל שבוע אליהם לקבלת התשלום הקבוע. בדיאבד הסתבר שאחוז החזר ההלוואות של האנשים העניים גבוה יותר משמעותית מאלה שהם בעלי אמצעים.
 
האם זו אדריכלות? ההלוואות היו לבניית בית בסך 300$ כולל מים זורמים, שירותים מטבח רצפה ותקרה? אין ספק שחיי האנשים השתנו ברמה הבסיסית ביותר, ישנה כאן הצהרה רבת ערך בנושא המגורים, נראה לי שהעולם המערבי שכח מהם מחויבותיו לאנושות עד למתן הפרס לפרופ יונוס.
 
ארגון הUIA  חתם על הסכם שיתוף פעולה עם האום בנושא מגורים לאנושות "Habibtat for Humanity”  ארגון ה UIA תומך בפעילות באיזורי מצוקה ואיזורי חירום.
 
הערכתי האישית נתונה לקברניטי הארגון ב UIA שהשכילו לכוון ולהחזיר לאדריכלים את חלקם המוסרי והחברתי בעולם.
 
אדריכלות שאיננה מחוברת לפן החברתי המוסרי והסוציאליסטי אלא לפן הכלכלי  והקפיטליסטי בלבד מאבדת לדעתי את ייחודה כמובילת דעות גלובלית.
 
כאשר האדריכלות היא רק כלי נותן שירות למזמיני העבודה והיזמים למיניהם, וערכה המוסרי והחברתי נעלם כלא היה, אין הבדל בינה ובין מוצר אחר, אין ייחוד לאדריכלות. לכן, במקביל לירידה בחשיבותה של התרבות בחברה והסגידה לכלכלה, כך בכל העולם מעמדה של האדריכלות יורד ומדרדר לרמות שפל.